החלטה על אשפוז ממושך כאשר הטיפול בבן משפחה כבד מנשוא היא החלטה לא פשוטה.
כמנכ"ל משלב, אני חווה את הקושי של משפחות על בסיס יומי. ההחלטה מלווה בחשש רב מהלא נודע, השיקולים מתערבבים עם דעות קדומות, שמועות ואמונות לגבי אשפוז סיעודי ובמקרים רבים המשפחות מתקשות להגיע להחלטה הקשורה באופן ישיר לאיכות חייו של היקר להם.
אין לי כל ספק כי המענה שלנו ישפר את מצבו של הדייר הנכנס הן מבחינה טיפולית, והן מבחינה רגשית וחברתית , כשיכנס לגור אצלנו.
באופן אישי אני מבין ומעריך את הלבטים האלו , כי הם מעידים על העובדה שאותו אדם מוקף באנשים הדואגים לו, ואף של הדייר עצמו כי מודע ומבין מה קורה סביבו.
צוות משלב עתיר ניסיון, ולמרות זאת אני מקפיד להזמין את בני המשפחה לשיחת היכרות וסיור, ואם אפשר גם את הדייר העתידי. חשוב מאוד להכיר מקרוב ולהבין את מכלול החיים בבית האבות, הטיפול, הנראות, הפעילויות, הצוות הרפואי והפארארפואי, צוות התעסוקה ועוד.
אני רואה את הבית שלנו כהמשך ישיר לביתו של הדייר העתידי. כאילו היה עוד חדר בבית שלו.
אנו שואלים תמיד מה יעשה טוב לדייר בבואו אלינו, איזה תחום התעניינות יקל עליו, איך נוכל להקל עליו את המעבר, אילו הרגלים ישנים ירצה לשמר ואיך נוכל לגרום לו להרגיש בבית כשהוא אתנו, ושבני משפחתו יכולים להיות רגועים.
כך יצא לי לגלות אדם בן 97, סיעודי, שיודע להתחזק עמוד פייסבוק ואינסטגרם כמו נער בן 17.
אדם כזה קיבל מאתנו באופן מיידי פינת מחשב בחדרו, והחיוך לא מש מפניו במשך היום.
דוגמא נוספת היא דייר סיעודי מעל גיל 80, אמן בנפשו, דאגנו לייצר לו פינת עבודת יצירה אישית וכולנו נהנים מפרי ידיו.
חשוב לי לציין שההחלטה על מגורים בבית אבות היא צומת דרכים, כניסה אלינו היא שינוי שנדרש זמן להסתגל אליו, ולכן חובה על כולנו להתאזר בסבלנות, הכלה, וקבלה של השינוי.
זהו שלב נוסף בחיים שאנו מחוייבים לאפשר לדייר ולמשפחה לעבור אותו בשלווה.
מנסיוני, ברוב המכריע של המקרים החששות ואי הוודאות מתחלפים בהקלה עבור הדייר ומשפחתו גם מבחינת הרגשה אישית, וגם מבחינת נשיאה באחריות הטיפול.
בנימה אישית לראות תהליך כזה מתרחש מול עיני, ממלא אותי בכוחות ואמונה בדרך.
שלכם
רז אורן
מנכ"ל מ.ש.ל.ב
